<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שט"ו</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שאלת באדם אחד שהיה חשוד בכל העברות ולא היתה לו שעת הכושר מעולם ומטיח דברים ומפרש את השם ומגדף, ועתה הוסיף לחטוא והלך בבית הגוים וישראלים רבים אחריו להשיבו מדרכו הרעה וכפר בפניהם בשם ה' אלהי ישראל והעיד על עצמו כי זמן גדול יש שבחר בדתי הגוים ובעבודתם ואף על פי שהיה מראה עצמו יהודי אין פיו ולבו שוים, וזקני הקהל דברו על לבו להשיבו ולא אבה, ולמחר יצא משם ולא מחמת שחזר בו כי עדיין מחזיק ברשעתו כמשפט הראשון. ואמרת שנשאלת עליו אם נדון אותו כעובד עבודה זרה על כך, ואם מתחלה קודם שהלך בעלילותיו לעבודה זרה מה דינו. והשבת שהחשוד בדבר ראוי להתרחק ממנו מאותן דברים שחשוד עליהן מדתנן בבכורות פרק עד כמה [כ"ט ע"ב] החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים וכו' החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו מים ומלח דברי ר' יהודה ורבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו. יפה דנת, וכל שכן בזה שהוא משומד לדבר זה כיון שהוא עובר בפרהסיא. ולא אמרו בפרק קמא דחולין [ד' ע"א] דמשומד לאותו דבר נאמן אפילו על אותו דבר אלא בעובר לתאבון ומשום דלא שביק התירא ואכיל איסורא כחמצן של עוברי עברה שמותר לאחר הפסח מיד ואי נמי כרבא דאמר משומד אוכל נבלות בודק סכין ונותן לו לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו, ואמרינן טעמא התם דלא שביק היתירא ואכיל איסורא. אבל על שאר דברים נאמן וכדאסיקנא בריש פרק קמא דחולין [ד' ע"ב] דמשומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה, וכדתניא הכל שוחטין ואפילו ערל ואפילו ישראל משומד ואסיקנא ערל משומד לערלות ומשומד אפילו משומד לאותו דבר וכדרבא. אבל הני דבפרק עד כמה ששנינו החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין וכו' וכולהו טעמא אית להו ומשום איסורא גופה הוא דאסרינן ליה, ואפילו לרבי יהודה נמי טעמא קאמר דבאיסורא גופיה קנסינן ליה דסתם דרדקי גרו באמגוזי ומשבש להו (לבי) [לבני] טבחי באמגוזי ומייתי ליה תרבא טמיא ומזבין ליה במר כנתא וכדאיתא התם [בכורות ל' ע"א]. ומה שהבאת מאותה שאמרו בסנהדרין [כ"ז ע"א] דמשומד אוכל נבלות לתאבון פסול לעדות כפין ואכיל כפין ושקיל ד' זוזי ומשהיד, ההיא לעדות בלבד אמרו וככולי עלמא אבל לשאר דברים לא. ותדע לך דהא רבא גופיה הוא דאמר לה התם והכא קאמר דמשומד אוכל נבלות לתאבון אינו משומד אפילו לאותו דבר דלא שביק התירא ואכיל איסורא. וזו ראיה גדולה שאין עליה תשובה. גם מה שאמרת דאיש זה אינו בכלל התר זה אלא הרי הוא פסול ומשומד לכל התורה כולה, יפה דנת ויפה כונת ואין לזו ממנו דאפילו משומד לחלל שבתות בפרהסיא הוי משומד לכל התורה כולה, וכדתניא [חולין ה' ע"א] מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המשומד ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא, ופרישא לה בגמרא בריש פרק קמא דחולין דהכי קאמר חוץ מן המשומד לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא. ולענין עדות אין זו צריכה לפנים, דאפילו (עבדין) [עברין] באחת משאר העברות פסול לעדות ואפילו רשע דלאו דחמס וכדאסיקנא התם [סנהדרין כ"ו ע"ב] ארבעין בכתפיה וכשר וזו אחת דהלכתא כאביי.
